פסק-דין בתיק תו"ב 11138-01-10

1.         בפני כתב אישום ולפיו הנאשם לא קיים צו הריסה משנת 2002, אשר היה עליו לבצעו עד יום 1/7/2004, ומשכך ביקשה המאשימה להרשיעו באי קיום צו ביהמ"ש, עבירה לפי סעיף 210 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965.

2.         הצדדים הגיעו להסדר טיעון ולפיו הנאשם יודה בעובדות כתב האישום ויורשע, ויושת עליו קנס בסך 6,000 ש"ח וכן התחייבות כספית שתקבע ע"י ביהמ"ש.

3.         הצדדים ביקשו מביהמ"ש לקבל את הסדר הטיעון, שכן לטענתם, הוא ראוי והולם בנסיבות העניין.

4.         תאמר האמת, חככתי בדעתי האם לאמץ את הסדר הטיעון אם לאו.

5.         כידוע, עבירה של אי קיום צו שיפוטי היא עבירה חמורה החותרת תחת יסודות השלטון ואין להקל בה ראש. ביהמ"ש העליון אף התווה את הדרך בעבירות מסוג זה, כאשר על דרך הכלל יש להטיל מאסר בפועל, אם כי כמובן שענישה היא לעולם אינדיבודואלית ותלויה בנסיבות העניין בנאשם הספציפי.

6.         בתיק זה מדובר באי קיום צו הריסה, שהיה אמור להתבצע לפני כשמונה שנים, וטרם בוצע.

            לדברי הנאשם וסנגורו, הנאשם עשה כל שלאל ידו על מנת לקבל היתר כדין, אך אין הדבר תלוי בו נוכח קשיים ביורקרטיים שונים אשר פורטו אף בדבריה של ב"כ המאשימה המלומדת בטיעון בעונש שבפניי.

            על רקע זה - נוצרה אצל ביהמ"ש תמיהה מסוימת לגבי גובה הקנס שהוסכם בין הצדדים בסך 6,000 ש"ח והשאלה שנשאלה היא, מדוע הוסכם על קנס בשיעור זה וזאת בנוסף לשאלה, מדוע הסתפקה המאשימה בקנס ובהתחייבות כספית בלבד.

7.         ההלכה הפסוקה קובעת, כי האינטרס הציבורי במובנו הרחב מחייב את ביהמ"ש לעודד את קיומם של הסדרי טיעון. הסדר טיעון אשר נכרת בהתאם לכללים ועפ"י שיקולים ראויים, מקצר את עינוי הדין של הנאשם, מסייע לרשות האכיפה בהעמדה לדין וחוסך משאבים רבים המושקעים בניהול הליך, לעיתים מורכב וממושך. כמו כן, יש להסדר הטיעון ערך של קבלת האחריות של העבריין.

יתרונותיו של הסדר הטיעון אינם חזות הכול והם מצוים על כף אחת של המאזניים. בכף האחרת מצויים המקרים שבהם האינטרס הציבורי יחייב עמידה איתנה של התביעה ללא קיצורי דרך. הסדר טיעון המקל בצורה מופרזת בעונש מערער את האמון במערכת האכיפה, פוגע בשיוויון בפני החוק ועלול, בנסיבות מסוימות, לעורר חשד של העדפת נאשמים שיש בידם להשיג ייצוג בעל כישורים ביחס לנאשמים אחרים (ראה לעניין זה ע"א 1958/98 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד נ"ז (1) 577, בעמ' 606-608).

8.         ההלכה הפסוקה קובעת כי ביהמ"ש ידחה הסדר טיעון אם יימצא כי נפל פגם או פסול משמעותי בשיקולי התביעה. הנחת העבודה היא, כי התביעה עומדת בחזקת התקינות והכשרות, וכמובן יש להניח שהתביעה פועלת בתום לב ומשיקולים ענייניים, אולם אם נפל פגם משמעותי בשיקוליה, ניתן שלא לאמץ את הסדר הטיעון (ראה ע"א 1958/98 לעיל, עמ' 610).

9.         לאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים לעניין זה, ובכללם הסתמכותו של הנאשם על הסדר הטיעון שהושג, ולא בלי לבטים, החלטתי כי אין מקום להתערב בהסדר הטיעון שהושג.

10.       בהקשר זה לקחתי בחשבון את העובדה שהנאשם עשה כל מה שיכול היה על מנת לקבל היתרי בנייה, כמו גם את היקפה המצומצם של הבנייה (מרפסת אחת בשטח 2.2 מ"ר ומרפסת שנייה בשטח 4.4 מ"ר). בנוסף לקחתי בחשבון את הודאתו של הנאשם שחסכה בהליכים.

11.       לפיכך, אני מרשיע את הנאשם בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום, נוכח הודייתו.

12.       אני גוזר על הנאשם את הקנס שהוסכם בסך 6,000 ש"ח. הקנס ישולם בתוך 30 יום מהיום.

13.        כמו כן, הנאשם יחתום היום על התחייבות עצמית בסך 10,000 ש"ח שלא לעבור על הוראות סעיף 210 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965, לתקופה של שנה. ההתחייבות תיכנס לתוקף תוך שלושה חודשים מהיום. אם לא תיחתם ההתחייבות תוך 7 ימים, ייאסר הנאשם ל-30 ימים.

זכות ערעור לבית המשפט  המחוזי בתוך 45 יום מהיום.

ניתן היום,  ג' ניסן תשע"ב, 26 מרץ 2012  בנוכחות ב"כ הצדדים והנאשם.